לאורך חודשים ארוכים היה ציבור גדול של חוסכים "שבוי" וככזה לא ניתן לו למקסם את האפשרויות הקיימות בשוק החיסכון הפנסיוני.
אומנם מאז 2005 לפחות, ניתנת לכל עובד הזכות לבחור את המוצר הפנסיוני באמצעותו יחסוך מידי חודש בעודו עובד על מנת לייצר חיסכון לגיל הפרישה אבל רבים מן החוסכים היו "שבויים" בידי חברות הביטוח.
מדוע ? ציבור גדול בישראל חוסך לאורך שנים בפוליסות ביטוח לקצבה המזוהה בשם הנוצץ "ביטוח מנהלים", אשר התאפיין במקדם המרה מובטח בעת רכישת פוליסת ביטוח.
עם הגדלת שיעורי ההפקדה לתכנית לקצבה על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה, אשר כיום מסתכמים ב- 6% חלק עובד ו-6.5% חלק מעסיק, לא התאפשר לחוסכים רבים בפוליסות ביטוח בהן המקדם המובטח נמוך, להגדיל את שיעורי ההפקדה והם נדרשו להפנות את הכספים לתכנית פנסיונית חדשה.
חברות הביטוח נשענו על תקנה 19 בתקנות מס הכנסה שקבעה שהפקדות חדשות, הסכומים הגבוהים שלא יקלטו בפוליסות הישנות, יבוצעו לתכנית המנוהלת על ידי אותה חברה. בפועל, באופן כמעט אוטומטי נפתחו לחוסכים להם פוליסות ביטוח וותיקות אטרקטיביות פוליסות חדשות עבור קליטת ההפקדות הנובעות מהעלייה בשיעורי ההפקדה. אלא מה, אומנם מדובר בפוליסות ביטוח, אלו הנהנות מן ההילה של "ביטוח מנהלים", אך הפוליסות החדשות שונות באופן מהותי מאלו הישנות. מקדם ההמרה לא מובטח (למצטרפים חדשים אשר גילם נמוך מ-60) ועלויות ניהול הכספים בפוליסה יותר גבוהות מאשר עלויות ניהול כספים בתכניות חלופיות.
בעקבות תיקון תקנה 19 ניתנה לכל עובד האפשרות להפנות את ההפקדות הנובעות מהגידול בשיעורי ההפקדה לכל תכנית קצבה המנוהלת בשוק. משכך, הגדלת חופש הבחירה של כל חוסך מחייבת היום יותר מתמיד הכרות עם התכניות החלופיות המוצעות לציבור הרחב. לחוסך האפשרות להפנות את ההפקדות לפוליסת ביטוח או קופת גמל או קרן פנסיה, אשר באלמנטים רבים הם זהים אבל גם יש הבדלים לא מעטים אשר מצדיקים התעמקות בתכונות של כל מוצר על מנת למקסם את האפשרויות של החוסך.
פורסם ב"משאבים"