משרד האוצר פועל לאורך שנים להרחבת יכולת הבחירה של החוסכים בתכניות פנסיוניות תחת ההנחה שעם הגדלת דרגות החופש של הציבור, הרחבת יכולותיו לבחור ולבצע שינויים בכל הקשור לחיסכון הפנסיוני שלו, תגדל התחרות ומצבו של החוסך צפוי להשתפר.
זכות הבחירה של החוסך לחסוך כספים בתכנית פנסיונית לבחירתו עוגנה כבר בחקיקת חוק קופות גמל בשנת 2005 עם אימוץ מסקנות ועדת בכר והורחבה כעבור עשור עת נקבע באופן ברור וחד משמעי שלכל חוסך גם הזכות לבחור את סוכן הביטוח או היועץ הפנסיוני עמו ברצונו להתייעץ בקשר לחסכונותיו הפנסיונים וממנו ברצונו לרכוש שירותים.
הגדלת אפשרויות הניוד של כספים פנסיונים, היכולת להעביר כספים בין תכניות פנסיוניות שונות ובין גופים מנהלים הפועלים בשוק הביאו למצב שלא היה קודם לכן. העובד זכאי לבחור היכן לחסוך ויכול לשנות את בחירתו כמעט בכל עת.
מצד אחד המעסיק מחויב לבצע הפקדות לזכות העובד בתכנית פנסיונית על שמו ומצד שני זכות הבחירה לגבי זהות התכנית הפנסיונית היא של העובד.בעצם נקבע שלכל עובד תקציב חודשי המיועד למימון ורכישת זכויות בתכנית פנסיונית כתוצאה מניכוי סכומי כסף ממשכורתו והשתתפות של המעסיק.
יחד עם זאת עקב מערכת חוקים, תקנות והוראות מרובות אשר נחקקו ונקבעו לאורך עשרות רבות של שנים נותרו "איים", מספר שבהן החוסך "כלוא". רשות שוק ההון לא נחה ולא שוקטת ופועלת להתרת אותם כבלים ויש לברך על כך. רבים הם החוסכים בתכניות פנסיוניות אשר מבקשים לאורך תקופת החיסכון, במהלך שנות העבודה, להגדיל את סכומי ההפקדה שהם מבצעים לתכניות פנסיוניות. הגדלת ההפקדות יכולות לנבוע מגידול בשכר, מהגדלת שיעורי ההפקדה הן עקב רצונו והחלטתו של החוסך (כיום לחוסך אפשרות להגדיל את שיעורי ההפקדה מן השיעור המינימלי הנדרש בהסדר החוקי ועד השיעור המקסימלי המותר) והן כתוצאה משינויים בהסדר החוקי אשר חייבו את העובד ואת המעסיק להגדיל את שיעורי ההפקדה לתכניות פנסיוניות על שם העובד.
אזרחים רבים חוסכים בתכניות פנסיוניות "ישנות" אשר כוללות יתרונות ייחודיים שאינן קיימות בתכניות חדשות או בתכניות אלטרנטיביות. לעיתים הבקשה או הצורך להגדיל את סכומי ההפקדה לאותן תכניות פנסיוניות "ישנות" בלתי אפשרית. קיימות פוליסות ביטוח שלא ניתן להגדיל בהן את ההפקדות ואז נדרש החוסך לפתוח קופת גמל או פוליסת ביטוח חדשה.עד כה, בהתאם לתקנה 19 בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964, נדרש שקופת הגמל החדשה או פוליסת הביטוח החדשה תפתח אצל אותו גוף מנהל.
למשל, לאדם הייתה פוליסת ביטוח- "פוליסת מנהלים"- עם תנאים ייחודיים ובלתי חוזרים ביקש להגדיל את סכומי ההפקדה בפוליסה. מצד אחד הדבר לא יתאפשר לו. לא הותר לו להפקיד את הסכומים הנוספים לאותה פוליסה ומצד שני הוא נאלץ להפקיד את הכספים הנוספים בפוליסת ביטוח אשר מנוהלת ומוצעת על ידי אותה חברת ביטוח. פוליסת ביטוח עם תנאים שונים לחלוטין. הכרח שלא היה נתון לשיקול דעתו של החוסך, המבוטח.
משרד האוצר ראה מציאות זו, קברניטיו הבינו שידיו של החוסך "כבולות", זכות הבחירה שלו נפגעת ואין הוא יכול לבחור לנהל את החיסכון הפנסיוני שלו בחברה שבה הוא רוצה, בתכנית מן הסוג שמתאים לו יותר ולכן יזם את תיקון תקנה 19 בתקנות מס הכנסה. משרד האוצר פעל לביטול החובה שגידול ההפקדות לקופת גמל או פוליסת ביטוח יהיה בקופת גמל או פוליסת ביטוח אצל אותה חברה. משרד האוצר פעל למתן אפשרות למבוטח להגדיל את הפקדותיו גם בקופת גמל או פוליסת ביטוח המנוהלות על ידי גוף מנהל אחר.
בשנים האחרונות במיוחד ניתן לזהות פתיחת פוליסות מנהלים לקליטת ההפקדות החדשות. פוליסות ביטוח ללא מקדם מובטח, תכניות ביטוח בהן דמי הניהול גבוהים באופן יחסי, פוליסות ביטוח אשר התנאים בהם שונים באופן מהותי מן הפוליסות בהן מופקדים הסכומים העיקריים.
שינוי תקנה 19 מאפשר בחינה מחדש של חלוקת התקציב של העובד ומהווה כר נרחב לפעילות לשם הקצאה יעילה יותר של התקציב למען רווחה עתידית של החוסך. הזדמנות מצוינת להעניק לחוסך ערך.
פורסם ב"פוליסה"