לאורך שנים שוק החיסכון הפנסיוני במדינת ישראל התבסס על שלושה מוצרים- שלוש תכניות, אשר נהנו כל אחת מהן מתכונות ייחודיות אשר בידלו אותן מן האחרות. קופות גמל, ביטוחי מנהלים וקרנות פנסיה.
בעוד קופת גמל נחשבה למוצר הוני, כזה אשר מאפשר לחוסך בסוף תקופת החיסכון לקבל את הכספים באופן חד פעמי ולאו דווקא כקצבה, קרן הפנסיה הבטיחה קצבה חודשית לחוסך החל מגיל הפרישה ועד 120, לאורך כל חיי החוסך המבוטח.
התנהל שוק תחרותי בו קיימות חברות רבות המתחרות על ליבו של החוסך, כאשר חלקן של החברות אף הציעו מוצרים אשר התחרו בינן לבין עצמן. בשנת 2008 עם ביצוע תיקון 3 בחוק קופות גמל פעל משרד האוצר להפיכת כל התכניות הפנסיוניות בישראל לתכניות קצבתיות , כאלה אשר יבטיחו קצבה לכל החיים לחוסך החל ממועד פרישתו מעבודה.
קיומו של מוצר פנסיוני הוני הסתיים.כל התכניות הפנסיוניות נועדו לאפשר לחוסך משיכה חודשית מגיל הפרישה לכל חיו, ללא אפשרות למשיכה הונית, חד פעמית (אלא בתנאים מיוחדים אשר הוגדרו מראש).
אבל לא רק בקביעת אופן משיכת הכספים פעל משרד האוצר לאיחוד המאפיינים של כל המוצרים הפנסיוניים. משרד האוצר עם ביצוע תיקון 3 לחוק קופות גמל ביקש לייצר תחלופה בין שלושת המוצרים כי הם מספקים את אותו צורך לצרכן ויכולים לשמש תחליף זה לזה.
אם בעבר תקרות ההפקדה למוצרים הפנסיוניים היו שונות הרי הם הושוו וכיום מעניקה מדינת ישראל אפשרות לכל אדם להפקיד סכומים דומים לכל מוצר פנסיוני ללא הבחנה אם ההפקדה מבוצעת לקופת גמל או לקרן פנסיה. גם ההטבות הגלומות בהפקדה אוחדו. כך למשל אם בעבר הפקדה לקופת גמל העניקה הטבת זיכוי בשיעור 25% להבדיל מהטבת זיכוי בשיעור 35% בקרן פנסיה, הרי מאז שנת 2008 הושווה שיעור הטבת הזיכוי לשיעור של 35% מסכום ההפקדה בכל תכנית פנסיונית.
אפילו מנגנון דמי הניהול דומה היום יותר בין קופת גמל לקרן פנסיה מאשר בעבר. בקרן פנסיה מקיפה דמי הניהול הינן משני סוגים. דמי ניהול מן הצבירה ודמי ניהול מן ההפקדות. בקופת גמל דמי הניהול היו בעבר רק מן הצבירה. כיום בכל המוצרים הפנסיוניים, בקופות גמל, קרנות פנסיה מקיפות וביטוחי מנהלים קיימים דמי ניהול מן הצבירה ודמי ניהול מן החיסכון.
משמע, מדינת ישראל פועלת מזה כמעט עשור לאיחוד התנאים המוקנים לחוסכים בכל המוצרים הפנסיוניים תוך מתן דגש על העדפת אפיק קצבתי. עד כאן הכול טוב ויפה. אבל בדבר אחד נותר שוני מהותי בין קופת גמל, ביטוח מנהלים וקרן פנסיה מקיפה חדשה. באופן ביצוע השקעות כספי התכנית הפנסיונית.
כספי החיסכון הפנסיוני מושקעים בשוק ההון. כל כספי קופות הגמל, כל כספי ביטוחי המנהלים ו-70% מכספי קרנות הפנסיה המקיפות.
30% מכספי קרנות פנסיה חדשות מושקעים באגרות חוב מיועדות. אגרות חוב של ממשלת ישראל אשר מבטיחות לקרנות הפנסיה תשואה של 4.86% צמוד למדד אשר לא נסחרות בשוק ההון (כלומר מבטיחות תשואה ולא נתונות לתנודות השוק ולמחיר משתנה). זאת אומרת מדינת ישראל מאז שנת 1995 מעניקה רשת הגנה לחלק מן הכספים בקרנות פנסיה, אך לא בקופות גמל או בביטוחי מנהלים.
אבל לא רק זאת. לפני שבועות ספורים חתם שר האוצר על תקנות אשר קובעות הקצאה שונה של אגרות חוב מיועדות. הכספים בקרנות פנסיה ינוהלו על פי גילאי החוסכים. עבור 60% מכספי הפנסיונרים יונפקו אגרות חוב מיועדות, 30% מכספי החוסכים שגילם 50 ומעלה יושקעו באגרות חוב מיועדות ולמי לא נשאר ? לצעירים אשר גילם נמוך מ-50 לא יינתנו אגרות חוב מיועדות וכספיהם כולם יושקעו בשוק ההון. זו הפלייה על רקע גיל. אבל יותר מזה. מדוע פנסיונר או אדם אשר חצה את גיל 50 וחוסך בקופת גמל לא זכאי לאגרות חוב מיועדות ? מדינת ישראל רוצה לעודד קצבה ולא הון. היא עושה זאת מאז 2008 עת בוטלה האפשרות לחסוך בתכנית הונית ולקבל הטבות מס. אבל מדוע כיום להפלות בין חוסכים מבוגרים אשר תכלית החיסכון שלהם זהה, להעניק הטבות ייחודיות דווקא לאלה שחוסכים בקרן פנסיה ? ראוי הרבה יותר, צודק הרבה יותר שאם החליטו קברניטי משרד האוצר ליצור תחלופה בין המוצרים הפנסיוניים להקצות אגרות חוב מיועדות לכל המוצרים הפנסיוניים באופן זהה ואם הקריטריון הוא גיל החוסך אז לכל בני אותו גיל אבל לא לפי סוג התכנית.
פורסם ב"פוליסה"